ינו 29 2010

גן הירק האורגני של אבא

דריה

כשהיינו ילדים, ההורים טיפחו גן ירק ענק לתפארת, ורוב המזון שאכלנו היה מהגינה (ומלול קטן של כמה תרנגולות וגם עז אחת).

הנה תמונה מהאלבום הישן, בית 77 בערך בשנת 77, עם תירסים ענקיים שצומחים במקום בו יש עכשיו את גלריה..

כאן אנחנו יושבים במרכז הגינה, באוקטובר 1994. כל הגינה כבר שתולה ומוכנה לחורף.

בשנים האחרונות אבא קצת התעייף מהגינה, והפסיק. בינתיים, אנחנו, ילדיו וגיסותיו, הקמנו גינה משלנו, כל אחד בחצר שלו. היינו מאוד גאים ביכולות הגינון ש"ירשנו" מההורים, ואני אפילו מכרתי ירקות אורגניים בחנות תקופה מסוימת.

השנה, אבא החליט שוב לעשות גן ירק, וגרם למהומה… ירקות כאלה, מזמן לא ראינו.

חסות ענקיות ומושלמות שגדלו בערוגה הקרובה לחניה והפכו לאטרקציה תיירותית (קבלו קנה-מידה מהפרח של הציפורנית בצד שמאל):

ברוקולי בגודל של עץ קטן:

יער של מנגולד ותרד שעומדים למסדר:

השיחה הקבועה בחודשים האחרונים היתה:

"איך זה יכול להיות שהחסה שלו כל כך גדולה ושלי כל כך קטנה? אני נתתי לו את השתילים מהמשתלה שלי!"

"איך זה יכול להיות שהברוקולי שלו כל כך גדול? קנינו שתילים באותה משתלה!"

"איך זה יכול להיות שהפטרוזיליה שלו כל כך גדולה? הוא זרע חודשיים אחרי!"

ההשערות השונות להבדלים בגודל של הצמחים בין הגינה שלנו לגינה שלו היו : כישרון מולד, ניסיון של עשרות שנים, זבל עופות מהלול שלו טוב יותר מזבל העיזים שאנחנו השתמשנו, אדמה אוורירית ובתולית, השקיה ידנית במקום בטפטפות, תשומת לב לצמחים (יכול להיות שהוא מדבר איתם? הוא טוען שהם לא אוהבים טפטפות ושהם רוצים שהמים יפלו עליהם מהשמיים כמו גשם. הם אמרו לו את זה?).

זהו, עכשיו אוכלים שם כל יום ברוקולי, כי פשוט יש כל כך הרבה, וכל המנגולד הופך למאפה ירק ולפשטידות שנמכרות בחנות.

ועדיין נשאר עודף…כשבאתי להחזיר את המצלמה לתיק מצאתי בתוכו הפתעה:


ינו 17 2010

חורף חם בגליל עם קפה ומאפה מקמח מלא

דריה

מי שהגיע השבוע למאפיה כבר ראה את תוצאת עבודות השיפוצים של השבועות האחרונים.

בית הטבע השתדרג וזכה לחדר משלו – חלל נוסף אליו יורדים במדרגות מתוך המאפיה.

הגלריה התרחבה והתצוגה של עבודות העץ ושל עבודות היד נגישה יותר לקונים.

והעיקר, כעת יש שולחנות ישיבה בפנים, ליד האח!

אז אם מתחשק לכם לצאת מהבית ביום גשום או קר, אתם מוזמנים להגיע לחנות, להתפנק על מאפים טריים מקמח מלא, לשתות קפה, לקרוא עיתון ולגלוש במחשב הנייד שלכם.

עכשיו שיש גם סככה לטאבון בחוץ, ומקום לשבת בפנים, ערבי הפיצה של יום חמישי כבר לא תלויים במזג האוויר, ויש פיצה כל שבוע!

כמו כן, בשבועות הקרובים מבחר המוצרים בבית הטבע יגדל, והקנייה תהיה נוחה ונעימה יותר.

המאפים, לעומת זאת, לא השתנו, ונשארו טעימים כמו תמיד!

להתראות!


ינו 5 2010

כיצד למשוך פרפרים לגינה

דריה

אנחנו אוהבים פרפרים!
נתחיל בתמונה, שצילמתי לפני כמה שנים באגמון החולה, שם נתקלנו באלפי פרפרי דנאית נודדים:

כששתלנו את הגינה הוספנו מספר צמחים שהיו ידועים לנו כמושכי פרפרים, כדוגמת "בודליית דויד" המכונה גם "שיח הפרפרים". כבר כמה שנים שיש לנו לפחות חמישה שיחי פיגם גדולים, שייעודם העיקרי הוא לספק מזון לזחלים של פרפרי זנב סנונית, שמגיעים כמה פעמים בשנה לגינתנו. זחלים נוספים משתתפים איתנו בכרסום יבולי גן הירק, כמו לבנין הכרוב, ולא מזמן כרסמו את הגפן שלנו זחלי ענק של רפרף הגפן. כל כך גדולים הם היו, שכשעמדנו מתחת לסוכת הגפנים יכולנו לשמוע את הלסתות שלהם עובדות במרץ. את מקום הזחלים על הגפן גילינו באמצעות מיקום ערימות הגללים על הארץ.

לאחרונה קיבלתי מתנה ספר ישראלי חדש, בשם "גינת הפרפרים בישראל" מאת דובי בנימיני, בהוצאה עצמית.
לפני כמה חודשים ראיתי את הספר בחנות הספרים, דיפדפתי בו, וסימנתי לעצמי לקנות אותו בהזדמנות. אך רק עכשיו, לאחר שעיינתי בו בצורה יסודית, אני מבינה כמה הספר הזה מדהים (במובן המקורי של המילה) ומעורר השתאות בכמות המידע שהוא כולל. הספר מקיף את כל ההיבטים המעשיים והתיאורטיים שבמשיכת פרפרים לגינה, בהיקף אנציקלופדי ממש. יחד עם זאת, הספר כתוב בצורה ברורה ומהנה לקריאה ולדפדוף, עם אלפי צילומים מרהיבים.

כדי למשוך פרפרים לגינה, יש לשתול צמחי צוף, שמהם ניזונים הפרפרים הבוגרים. בנוסף, יש לשתול צמחים פונדקאים – צמחים עליהם הפרפרים מטילים, ומהם ניזונים הזחלים הבוקעים מהביצים. שתי קבוצות צמחים אלה זוכות לשני פרקים נרחבים בספר.
שמחתי לגלות שחלק מההמלצות של דובי בנימיני כבר מיושמות אצלינו בגינה (למשל, לא עקרנו את צמחי הטיון הדביק שצמחו מעצמם, הן בגלל כמויות הפרפרים שמגיעות אל הפרחים היפים שלו, והן בגלל היותו צמח רפואי רב תועלת). אך לצערי גם גיליתי שעקרתי צמחים שנחשבים מעולים לפרפרים (מי היה מעלה על דעתו שלשישית הצבעים היא צמח פרפרים? מבחינתי זהו עשב רע שגדל בשולי שדות חקלאיים).
אך עכשיו שיש לי את הספר הנהדר הזה, אני יודעת איזה צמחים להשאיר ואני יכולה להרכיב רשימה של צמחים חסרים בגינה ולהשלימם במשתלה.

בספר עוד פרקים רבים ומרתקים, וחיתוך המידע מכיוונים שונים. למשל, ניתן למצוא אילו פרפרים יבקרו בגינה לפי הצמחים שיש בגינה, לפי אזור הגינה בארץ, לפי עונות השנה. פרק נוסף מוקדש לתכנון ועיצוב גינת הפרפרים, כולל תרשימי שתילה מפורטים. אהבתי במיוחד את הפרק בו מופיעים צילומים של צמחי הפרפרים כשהם צעירים, כך שאפשר ללמוד לזהות את הנבטים של הצמחים הללו ולא לעוקרם בטעות! שני פרקים מעניינים נוספים הם פעילויות עם ילדים להכרת פרפרים וצילום פרפרים (בכמה פעמים שניסיתי גיליתי שזה קשה מאוד…אני מתמקדת בצילום זחלים..)

פרק נוסף דן בגינה העירונית. – חשוב לדעת שגם בעיר אפשר למשוך פרפרים ולספק להם מזון. כשגרנו בתל אביב, היתה לנו גינה קטנה על פינת הרחוב, ופרפרים רבים היו מגיעים אליה. זכורה לי פעם אחת שמספר גדול של זחלי לבנין הכרוב בקעו והחלו לכרסם את שיח כובע הנזיר. כשיש גינה קטנה, שמים לב לכל שינוי בגינה. ככל שחלפו הימים והזחלים גדלו וקצב האכילה שלהם גבר, התחלתי לחשוש שיחסלו לי את כובע הנזיר. הפיתוי לקטוף את העלים עם הזחלים ולזרוק לפח היה גדול, אך כיוון שבאותו זמן תרגמתי חוברת פרמקלצ'ר בה היה כתוב שדרך ההתמודדות הטובה ביותר עם "מזיקים" היא לא לעשות כלום, התאפקתי. הזחלים חיסלו את רוב הצמח, התגלמו והפכו לפרפרים תל אביביים, ואני משערת שהיו אחראים לכמה חיוכים של עוברי אורח שנתקלו פתאום בפרפר באמצע העיר. הצמח, שהיה נראה עלוב ביותר בהתחלה, התאושש במהירות מפתיעה, ולאחר שבוע-שבועיים כבר אי אפשר היה לנחש שזחלים עשו עליו חגיגה.
גם בגן הירק זה לפעמים קשה לראות מאות זחלים על שתיל של כרוב, אך אם משנים את צורת המחשבה, וזוכרים שזוהי דרך לתמוך בהמשך קיום טבע וחיי בר בישראל, קל להשלים עם הנזק הקל שנגרם.

לסיכום, אני חושבת שזהו ספר חובה בכל בית של חובב טבע או גינון בישראל! מתנה מצוינת לעצמכם ולחברים.
אני מורידה את הכובע בפני משפחת בנימיני על הפרויקט הענק שהצליחו להרים ומודה להם על כל הפרפרים שעוד יגיעו אלינו בזכותם. תודה!