בחיפושי אחר סרט לגימור אחת השמלות שתפרתי, נכנסתי לחנות "בית הבד" בקניון לב בכרמיאל. מעולם לא הייתי בחנות הזאת קודם, אולי בגלל המיקום שלה, ולא היו לי ציפיות גבוהות. אך מסתבר שטעיתי בגדול.

גיליתי חנות בדים מקסימה, עם מבחר גדול ומוצלח מאוד של בדים, סרטים, כפתורים וכל מה שצריך לתפירה, ובעלת חנות מקסימה, שנהניתי מאוד לשוחח איתה. ומסתבר שיש לנו הרבה במשותף, החל באוסף מכונות תפירה עתיקות וכלה באיסוף מפיות בד רקומות בעבודת יד.

אבל מה שבאמת הפתיע אותי הוא, שמתוך עיקרון, בחנות של שוש כל המוצרים הם רק תוצרת הארץ! כל הבדים והסדקית בחנות מיוצרים בארץ. לא ייאמן ממש. תפיסת העולם של שוש כוללת תמיכה ביצרנים ובמעצבי הבדים המקומיים שפועלים בתחרות קשה עם היבוא הזול מסין.

לדוגמה, על הדלפק בחנות של שוש יש סלסלה גדולה של חוטי תפירה ממפעל מוליתן בנהריה, שכיכב השנה בכותרות.

למה זה חשוב בעיני אם מה שקונים הוא תוצרת הארץ או לא?

קהילתית וחברתית – השנה מפעל מוליתן כמעט נסגר וכל העובדים כמעט הלכו הביתה. כשקונים תוצרת הארץ, תומכים בפרנסה של האנשים שחיים סביבינו. החל בפועלים במפעלים לייצור רוכסנים, גומי וכפתורים, וכלה במעצבי בדים ומגדלי כותנה.

אקולוגית – יבוא ממדינות רחוקות כמו סין פירושו זיהום אוויר שנוצר בהובלה לכאן, וכשמדובר במדינה כמו סין, בה לא נאכפים חוקים השומרים על הסביבה, קרוב לוודאי שגם הייצור עצמו היה כרוך בזיהום סביבתי רב.

איכות – בשנים האחרונות התרגלנו לקנות בזול, אך לעתים קרובות (תמיד?) המוצרים הזולים הללו מתאפיינים באיכות ירודה. בשנים האחרונות אני מתקשה למצוא חומרי גלם איכותיים לתפירה, שאינם מיוצרים בסין. אני שמחה שיש לי עכשיו מקום אחד נוח לקנות הכל.

החוג של שוש

מקום נוסף בו באה לידי ביטוי תפיסת העולם של שוש, הוא ב"חוג" התפירה שהיא מעבירה בחנות. זה לא חוג במובן המקובל, של קבוצה שנפגשת ללימוד מובנה מראש, אלא יותר כמו הדרכה אישית.

הרעיון מאחורי החוג הוא להשתמש בחומרים שכבר יש בבית, ולשדרג אותם למשהו חדש, לפי הרצון והצורך האישי. הרי לכולנו יש בבית חפצים וחומרים מיותרים, ובמקום לקנות עוד ועוד, אפשר להשתמש במה שיש.

לדוגמה, בחנות תלויים וילון וקישוט לקיר שהכינה ממפיות בד שאמה רקמה. מצד אחד לא רצתה להיפרד מהפריטים של אמה, ומצד שני, לא היה לה שימוש בהם. הפיתרון היה ליצור מהם משהו חדש ויפה בעל ערך מוסף נוסטלגי.

התפירה רובה תפירת יד, ומי שיש לה מכונת תפירה יכולה להמשיך בבית. שוש מנחה לגבי שילוב הבדים והשימוש בטכניקות, וממה שראיתי בחנות, יש לה טעם מצויין ואפשר ללמוד ממנה המון.

החוג אינו בימים קבועים, יש לתאם עם שוש בטלפון 0549980197.

שוש בפתח החנות:

אנחנו אוהבים פרפרים!
נתחיל בתמונה, שצילמתי לפני כמה שנים באגמון החולה, שם נתקלנו באלפי פרפרי דנאית נודדים:

כששתלנו את הגינה הוספנו מספר צמחים שהיו ידועים לנו כמושכי פרפרים, כדוגמת "בודליית דויד" המכונה גם "שיח הפרפרים". כבר כמה שנים שיש לנו לפחות חמישה שיחי פיגם גדולים, שייעודם העיקרי הוא לספק מזון לזחלים של פרפרי זנב סנונית, שמגיעים כמה פעמים בשנה לגינתנו. זחלים נוספים משתתפים איתנו בכרסום יבולי גן הירק, כמו לבנין הכרוב, ולא מזמן כרסמו את הגפן שלנו זחלי ענק של רפרף הגפן. כל כך גדולים הם היו, שכשעמדנו מתחת לסוכת הגפנים יכולנו לשמוע את הלסתות שלהם עובדות במרץ. את מקום הזחלים על הגפן גילינו באמצעות מיקום ערימות הגללים על הארץ.

לאחרונה קיבלתי מתנה ספר ישראלי חדש, בשם "גינת הפרפרים בישראל" מאת דובי בנימיני, בהוצאה עצמית.
לפני כמה חודשים ראיתי את הספר בחנות הספרים, דיפדפתי בו, וסימנתי לעצמי לקנות אותו בהזדמנות. אך רק עכשיו, לאחר שעיינתי בו בצורה יסודית, אני מבינה כמה הספר הזה מדהים (במובן המקורי של המילה) ומעורר השתאות בכמות המידע שהוא כולל. הספר מקיף את כל ההיבטים המעשיים והתיאורטיים שבמשיכת פרפרים לגינה, בהיקף אנציקלופדי ממש. יחד עם זאת, הספר כתוב בצורה ברורה ומהנה לקריאה ולדפדוף, עם אלפי צילומים מרהיבים.

כדי למשוך פרפרים לגינה, יש לשתול צמחי צוף, שמהם ניזונים הפרפרים הבוגרים. בנוסף, יש לשתול צמחים פונדקאים – צמחים עליהם הפרפרים מטילים, ומהם ניזונים הזחלים הבוקעים מהביצים. שתי קבוצות צמחים אלה זוכות לשני פרקים נרחבים בספר.
שמחתי לגלות שחלק מההמלצות של דובי בנימיני כבר מיושמות אצלינו בגינה (למשל, לא עקרנו את צמחי הטיון הדביק שצמחו מעצמם, הן בגלל כמויות הפרפרים שמגיעות אל הפרחים היפים שלו, והן בגלל היותו צמח רפואי רב תועלת). אך לצערי גם גיליתי שעקרתי צמחים שנחשבים מעולים לפרפרים (מי היה מעלה על דעתו שלשישית הצבעים היא צמח פרפרים? מבחינתי זהו עשב רע שגדל בשולי שדות חקלאיים).
אך עכשיו שיש לי את הספר הנהדר הזה, אני יודעת איזה צמחים להשאיר ואני יכולה להרכיב רשימה של צמחים חסרים בגינה ולהשלימם במשתלה.

בספר עוד פרקים רבים ומרתקים, וחיתוך המידע מכיוונים שונים. למשל, ניתן למצוא אילו פרפרים יבקרו בגינה לפי הצמחים שיש בגינה, לפי אזור הגינה בארץ, לפי עונות השנה. פרק נוסף מוקדש לתכנון ועיצוב גינת הפרפרים, כולל תרשימי שתילה מפורטים. אהבתי במיוחד את הפרק בו מופיעים צילומים של צמחי הפרפרים כשהם צעירים, כך שאפשר ללמוד לזהות את הנבטים של הצמחים הללו ולא לעוקרם בטעות! שני פרקים מעניינים נוספים הם פעילויות עם ילדים להכרת פרפרים וצילום פרפרים (בכמה פעמים שניסיתי גיליתי שזה קשה מאוד…אני מתמקדת בצילום זחלים..)

פרק נוסף דן בגינה העירונית. – חשוב לדעת שגם בעיר אפשר למשוך פרפרים ולספק להם מזון. כשגרנו בתל אביב, היתה לנו גינה קטנה על פינת הרחוב, ופרפרים רבים היו מגיעים אליה. זכורה לי פעם אחת שמספר גדול של זחלי לבנין הכרוב בקעו והחלו לכרסם את שיח כובע הנזיר. כשיש גינה קטנה, שמים לב לכל שינוי בגינה. ככל שחלפו הימים והזחלים גדלו וקצב האכילה שלהם גבר, התחלתי לחשוש שיחסלו לי את כובע הנזיר. הפיתוי לקטוף את העלים עם הזחלים ולזרוק לפח היה גדול, אך כיוון שבאותו זמן תרגמתי חוברת פרמקלצ'ר בה היה כתוב שדרך ההתמודדות הטובה ביותר עם "מזיקים" היא לא לעשות כלום, התאפקתי. הזחלים חיסלו את רוב הצמח, התגלמו והפכו לפרפרים תל אביביים, ואני משערת שהיו אחראים לכמה חיוכים של עוברי אורח שנתקלו פתאום בפרפר באמצע העיר. הצמח, שהיה נראה עלוב ביותר בהתחלה, התאושש במהירות מפתיעה, ולאחר שבוע-שבועיים כבר אי אפשר היה לנחש שזחלים עשו עליו חגיגה.
גם בגן הירק זה לפעמים קשה לראות מאות זחלים על שתיל של כרוב, אך אם משנים את צורת המחשבה, וזוכרים שזוהי דרך לתמוך בהמשך קיום טבע וחיי בר בישראל, קל להשלים עם הנזק הקל שנגרם.

לסיכום, אני חושבת שזהו ספר חובה בכל בית של חובב טבע או גינון בישראל! מתנה מצוינת לעצמכם ולחברים.
אני מורידה את הכובע בפני משפחת בנימיני על הפרויקט הענק שהצליחו להרים ומודה להם על כל הפרפרים שעוד יגיעו אלינו בזכותם. תודה!

החורף הגיע ואיתו גם הבישולים.

כיוון שממילא תנור העצים דולק, אפשר לנצל את החום שלו גם לבישול איטי. אצל ג'וי תמיד היה איזה סיר מרק חם תמידית יושב על האח ומחכה שמישהו יהיה רעב.

שמים בבוקר סיר של מרק או תבשיל אחר על התנור, ובצהריים כשהילדים חוזרים מהגן ומבית הספר, האוכל מוכן. בצהריים אפשר להניח סיר לארוחת ערב. בערב, לפני שהולכים לישון, אפשר לשים סיר עם קוואקר ומים, ובבוקר הדיסה כבר מוכנה!

קצת כמו תנור שמש, כשאין שמש (ובכן, לפחות אצלינו אף אחד ממילא לא רוצה אוכל מבושל בקיץ).

אם אין בתנור בעירה חזקה, אפשר קודם להביא את תוכן הסיר לרתיחה על הגז, ואז להעביר לקמין להמשך בישול איטי.

סירים על התנור

מה יש בסירים שלי?

בסיר האדום יש בטטות, עם טיפה שמן זית, קארי ומלח גס.

סיר בטטות

בסיר הירוק יש "אורז" פרא שחור. אנחנו אוכלים אותו כמו סלט, עם שמן זית, מיץ לימון ועגבניות חתוכות לקוביות.

סיר אורז שחור

בתאבון !  ושירד עוד המון גשם !

מצאו גופיה שכבר אין בה צורך:

גופיות

הפכו אותה. גזרו את התווית.

גופיות הפוכות

תיפרו את שולי הגופיה, לכל אורכה. (אין צורך לעשות תפר זיגזג בשוליים, כיוון ששולי הגופיה כבר תפורים).

תפירת שולי הגופיה

אם אין לכם מכונת תפירה, תפרו את שולי הבד בתך מכונה (זה ייקח לכם חמש דקות, במקום שתיים):

תך מכונה

הפכו את הגופיה, והנה! שקית בד רב פעמית.

שקית בד מגופיה

.