יונ 22 2011

גרגרי קיץ

דריה

פיטנגו, תות שדה ופטל מהגינה שלנו.
טעם גן עדן.

אני חייבת לקנות עוד כמה שתילים של גרגרי יער.
יש לנו תות עץ שצמח לבד במהירות עצומה, אבל התותים עליו קטנטנים ולבנים. אני מקווה לא לשכוח בחורף להזמין מישהו שירכיב עליו זן מוצלח, או אולי אפילו שני זנים! עץ עם שני צבעי תותים יכול להיות מדליק!
מישהו יודע איזה זן הפיטנגו הזה? הוא ענק וכשהוא בשל הוא בצבע כתום.


יונ 5 2011

סיכום גינת החורף באיחור ניכר או ילדים מדגמנים ירקות

דריה

את הפוסט הזה אני מתכננת לכתוב כבר כמה חודשים…עכשיו שאני רוצה לכתוב על גינת הקיץ, אין לי ברירה.

אז באיחור ניכר הנה סיכום גינת החורף שלנו.

התחלנו באופטימיות רבה, כפי שמתואר כאן בפוסט הכנה לגינת חורף

בהמשך עברנו תלאות רבות…

את הגינה של ענת תקף החולד, אך הוא לא הצליח לחסל את הגינה לחלוטין:
גן הירק של ענת

והנה ענת קוטפת לעצמה ארוחת צהריים:
ענת בגן הירק

את הגינה של נטע תקף עשב מהסוג הנוראי ובזה נסתם הגולל על גן הירק שלה

ואת הגינה שלנו חיסלו הפרות ולא הותירו עלה פטרוזילה אחד לרפואה. מזל שהן לא אוהבות בצל ירוק.

אבל הגינה של אבא התעלתה על עצמה, או שבעצם הוא התעלה על עצמו:

הפטרוזיליה היתה כל כך גבוהה שאפשר היה להתחבא בה (לא שניסיתי):

פטרוזיליה בגן הירק האורגני
חבל שבתמונה לא רואים כמה מדהימה הפטרוזליה…

השמיר היה פשוט מושלם, ובגובה מטר בערך.

שמיר מהמם!

שימו לב לקולרבי!
קולרבי ענקי

כרובית יפיפיה עם תותיק המתוקה
כרובית ענק

שימו לב למשקל שלה! (ולמען הסר ספק, הכרובית הזאת גודלה ללא דשן וללא חומרי הדברה. רק קומפוסט) מעניין מה השיא בגינס? :
כרובית הענק האורגנית

מנגולד ענק – זה בגינה של ענת:
מנגולד ענק

עלי סלק – שימו לב לאורך שלהם! והגבעולים האדומים והעסיסיים האלה בסלט, פשוט תענוג.
עלי סלק

ולכוכב שלנו, הברוקולי!
ילדה בת חמש מסתתרת מאחורי ברוקולי

כמויות הירק גדלו בגינה הובילו בסופו של דבר לכך שסוף סוף לאחר הריון ממושך, התחלנו להגיש אוכל בחנות והפכנו רשמית לבית קפה. פשוט היו יותר מדי ירקות, ואנחנו לא יכולים לראות משהו כל כך טוב מתבזבז.
וגם קנינו ויטרינה לעוגות, אז בכלל…

ויטרינה עם עוגות ומאפים מקמח מלא

הסלט הירוק שהגשנו היה פשוט משהו מיוחד. את העלים קטפנו עם קבלת ההזמנה ו 10 דקות לאחר מכן הן כבר היו בצלחת. את הסלט שכחתי לצלם, אבל העיקר הטעם, ואת זה אי אפשר להעביר בתמונה. שידור חוזר בחורף הבא!
קולרבי מקשט עוגיות


ספט 17 2010

הכנות לגינת חורף

דריה

הסתיו הגיע השנה במהירות, כבר בסוף אוגוסט החלנו להרגיש רוחות קרירות שגרמו לכולם להתחיל לחשוב על גינת החורף.

ענת, הזריזה מכולם, כבר שתלה וזרעה:

מעורר קנאה…….

אבא, גם הוא לא התמהמה, הכין את הגינה בקפידה והחל בזריעה. הבצלצלים כבר הוציאו עלים ירוקים.

באזור שלם של הגינה של אבא נבטו המון שתילים של מנגולד, תרד וכוסברה מהצמחים שהושארו לייצר זרעים בסוף החורף שעבר, וכלל לא צריך לזרוע.

אנחנו עדיין עסוקים בהכנת הקרקע. תחילה ארז סינן את הקומפוסט, לפי השיטה של אבא. בערוגה שמים קומפוסט מסונן וחול במקום בו מתכוונים לזרוע, כך שיש לזרעים אדמה מזינה ללא חלקיקים גדולים שעלולים להפריע לנביטה של הזרעים.

הערוגות כבר מוכנות, אך עדיין לא הורדנו את קופסת זרעי החורף מהמדף הגבוה…

אני מקווה שבסוף נצליח לזרוע בזמן, כך שהשתילים יספיקו לצמוח ולגדול לפני הקור של דצמבר.

והנה כמה תמונות מגינת הקיץ שהיתה :

חציל

סלט שכולו מהגינה:

ענבים:


ינו 29 2010

גן הירק האורגני של אבא

דריה

כשהיינו ילדים, ההורים טיפחו גן ירק ענק לתפארת, ורוב המזון שאכלנו היה מהגינה (ומלול קטן של כמה תרנגולות וגם עז אחת).

הנה תמונה מהאלבום הישן, בית 77 בערך בשנת 77, עם תירסים ענקיים שצומחים במקום בו יש עכשיו את גלריה..

כאן אנחנו יושבים במרכז הגינה, באוקטובר 1994. כל הגינה כבר שתולה ומוכנה לחורף.

בשנים האחרונות אבא קצת התעייף מהגינה, והפסיק. בינתיים, אנחנו, ילדיו וגיסותיו, הקמנו גינה משלנו, כל אחד בחצר שלו. היינו מאוד גאים ביכולות הגינון ש"ירשנו" מההורים, ואני אפילו מכרתי ירקות אורגניים בחנות תקופה מסוימת.

השנה, אבא החליט שוב לעשות גן ירק, וגרם למהומה… ירקות כאלה, מזמן לא ראינו.

חסות ענקיות ומושלמות שגדלו בערוגה הקרובה לחניה והפכו לאטרקציה תיירותית (קבלו קנה-מידה מהפרח של הציפורנית בצד שמאל):

ברוקולי בגודל של עץ קטן:

יער של מנגולד ותרד שעומדים למסדר:

השיחה הקבועה בחודשים האחרונים היתה:

"איך זה יכול להיות שהחסה שלו כל כך גדולה ושלי כל כך קטנה? אני נתתי לו את השתילים מהמשתלה שלי!"

"איך זה יכול להיות שהברוקולי שלו כל כך גדול? קנינו שתילים באותה משתלה!"

"איך זה יכול להיות שהפטרוזיליה שלו כל כך גדולה? הוא זרע חודשיים אחרי!"

ההשערות השונות להבדלים בגודל של הצמחים בין הגינה שלנו לגינה שלו היו : כישרון מולד, ניסיון של עשרות שנים, זבל עופות מהלול שלו טוב יותר מזבל העיזים שאנחנו השתמשנו, אדמה אוורירית ובתולית, השקיה ידנית במקום בטפטפות, תשומת לב לצמחים (יכול להיות שהוא מדבר איתם? הוא טוען שהם לא אוהבים טפטפות ושהם רוצים שהמים יפלו עליהם מהשמיים כמו גשם. הם אמרו לו את זה?).

זהו, עכשיו אוכלים שם כל יום ברוקולי, כי פשוט יש כל כך הרבה, וכל המנגולד הופך למאפה ירק ולפשטידות שנמכרות בחנות.

ועדיין נשאר עודף…כשבאתי להחזיר את המצלמה לתיק מצאתי בתוכו הפתעה:


ינו 5 2010

כיצד למשוך פרפרים לגינה

דריה

אנחנו אוהבים פרפרים!
נתחיל בתמונה, שצילמתי לפני כמה שנים באגמון החולה, שם נתקלנו באלפי פרפרי דנאית נודדים:

כששתלנו את הגינה הוספנו מספר צמחים שהיו ידועים לנו כמושכי פרפרים, כדוגמת "בודליית דויד" המכונה גם "שיח הפרפרים". כבר כמה שנים שיש לנו לפחות חמישה שיחי פיגם גדולים, שייעודם העיקרי הוא לספק מזון לזחלים של פרפרי זנב סנונית, שמגיעים כמה פעמים בשנה לגינתנו. זחלים נוספים משתתפים איתנו בכרסום יבולי גן הירק, כמו לבנין הכרוב, ולא מזמן כרסמו את הגפן שלנו זחלי ענק של רפרף הגפן. כל כך גדולים הם היו, שכשעמדנו מתחת לסוכת הגפנים יכולנו לשמוע את הלסתות שלהם עובדות במרץ. את מקום הזחלים על הגפן גילינו באמצעות מיקום ערימות הגללים על הארץ.

לאחרונה קיבלתי מתנה ספר ישראלי חדש, בשם "גינת הפרפרים בישראל" מאת דובי בנימיני, בהוצאה עצמית.
לפני כמה חודשים ראיתי את הספר בחנות הספרים, דיפדפתי בו, וסימנתי לעצמי לקנות אותו בהזדמנות. אך רק עכשיו, לאחר שעיינתי בו בצורה יסודית, אני מבינה כמה הספר הזה מדהים (במובן המקורי של המילה) ומעורר השתאות בכמות המידע שהוא כולל. הספר מקיף את כל ההיבטים המעשיים והתיאורטיים שבמשיכת פרפרים לגינה, בהיקף אנציקלופדי ממש. יחד עם זאת, הספר כתוב בצורה ברורה ומהנה לקריאה ולדפדוף, עם אלפי צילומים מרהיבים.

כדי למשוך פרפרים לגינה, יש לשתול צמחי צוף, שמהם ניזונים הפרפרים הבוגרים. בנוסף, יש לשתול צמחים פונדקאים – צמחים עליהם הפרפרים מטילים, ומהם ניזונים הזחלים הבוקעים מהביצים. שתי קבוצות צמחים אלה זוכות לשני פרקים נרחבים בספר.
שמחתי לגלות שחלק מההמלצות של דובי בנימיני כבר מיושמות אצלינו בגינה (למשל, לא עקרנו את צמחי הטיון הדביק שצמחו מעצמם, הן בגלל כמויות הפרפרים שמגיעות אל הפרחים היפים שלו, והן בגלל היותו צמח רפואי רב תועלת). אך לצערי גם גיליתי שעקרתי צמחים שנחשבים מעולים לפרפרים (מי היה מעלה על דעתו שלשישית הצבעים היא צמח פרפרים? מבחינתי זהו עשב רע שגדל בשולי שדות חקלאיים).
אך עכשיו שיש לי את הספר הנהדר הזה, אני יודעת איזה צמחים להשאיר ואני יכולה להרכיב רשימה של צמחים חסרים בגינה ולהשלימם במשתלה.

בספר עוד פרקים רבים ומרתקים, וחיתוך המידע מכיוונים שונים. למשל, ניתן למצוא אילו פרפרים יבקרו בגינה לפי הצמחים שיש בגינה, לפי אזור הגינה בארץ, לפי עונות השנה. פרק נוסף מוקדש לתכנון ועיצוב גינת הפרפרים, כולל תרשימי שתילה מפורטים. אהבתי במיוחד את הפרק בו מופיעים צילומים של צמחי הפרפרים כשהם צעירים, כך שאפשר ללמוד לזהות את הנבטים של הצמחים הללו ולא לעוקרם בטעות! שני פרקים מעניינים נוספים הם פעילויות עם ילדים להכרת פרפרים וצילום פרפרים (בכמה פעמים שניסיתי גיליתי שזה קשה מאוד…אני מתמקדת בצילום זחלים..)

פרק נוסף דן בגינה העירונית. – חשוב לדעת שגם בעיר אפשר למשוך פרפרים ולספק להם מזון. כשגרנו בתל אביב, היתה לנו גינה קטנה על פינת הרחוב, ופרפרים רבים היו מגיעים אליה. זכורה לי פעם אחת שמספר גדול של זחלי לבנין הכרוב בקעו והחלו לכרסם את שיח כובע הנזיר. כשיש גינה קטנה, שמים לב לכל שינוי בגינה. ככל שחלפו הימים והזחלים גדלו וקצב האכילה שלהם גבר, התחלתי לחשוש שיחסלו לי את כובע הנזיר. הפיתוי לקטוף את העלים עם הזחלים ולזרוק לפח היה גדול, אך כיוון שבאותו זמן תרגמתי חוברת פרמקלצ'ר בה היה כתוב שדרך ההתמודדות הטובה ביותר עם "מזיקים" היא לא לעשות כלום, התאפקתי. הזחלים חיסלו את רוב הצמח, התגלמו והפכו לפרפרים תל אביביים, ואני משערת שהיו אחראים לכמה חיוכים של עוברי אורח שנתקלו פתאום בפרפר באמצע העיר. הצמח, שהיה נראה עלוב ביותר בהתחלה, התאושש במהירות מפתיעה, ולאחר שבוע-שבועיים כבר אי אפשר היה לנחש שזחלים עשו עליו חגיגה.
גם בגן הירק זה לפעמים קשה לראות מאות זחלים על שתיל של כרוב, אך אם משנים את צורת המחשבה, וזוכרים שזוהי דרך לתמוך בהמשך קיום טבע וחיי בר בישראל, קל להשלים עם הנזק הקל שנגרם.

לסיכום, אני חושבת שזהו ספר חובה בכל בית של חובב טבע או גינון בישראל! מתנה מצוינת לעצמכם ולחברים.
אני מורידה את הכובע בפני משפחת בנימיני על הפרויקט הענק שהצליחו להרים ומודה להם על כל הפרפרים שעוד יגיעו אלינו בזכותם. תודה!


ספט 6 2009

סתיו בגן הירק

דריה

לא יודעת איך אצלכם, אבל כאן כבר ממש מרגישים את הסתיו. בשבילי זה סימן להזדרז ולזרוע את גינת החורף, מהר מהר, כדי שהצמחים יספיקו לגדול לפני שהקור יעצור את צמיחתם. כמו בכל שנה, גם השנה הבטחתי לעצמי להתחיל לזרוע כרוביים ביולי, ושוב לא עשיתי זאת. למי יש כוח לעבוד בגינה בחום של יולי-אוגוסט?

את הצמחים אני זורעת ב"משתלה", במיכלים. לאחר שהנבטים יתחזקו, אעביר אותם לערוגות.

הבנות, כמובן, מצטרפות לחגיגה.

עובדים

אדמה, בוץ, מים, מה עוד ילדים צריכים?

באדנית

מזל שהכלבים של השכנים אוספים פלסטיקים מכל השכונה ומפזרים לנו על הדשא, כך שלא חסר במה לזרוע (ולא, לא אני אכלתי את כל הגלידה הזאת…) את המיכלים הגדולים שעל הארץ יצרנו על ידי ריפוד ארגזי פלסטיק במכנסי ג'ינס מרופטים.

המשתלה

במשתלה זרעי הסלק הללו יקבלו השקיה מסודרת ממתז עדין. (האדנית הזאת מוכרת לכם מאיפהשהו?)

זרעים של סלק

ובגלל שלקח לי שבוע לכתוב את הפוסט הזה, אני כבר יכולה להראות לכם איך זה נראה אחרי שבוע!

לאחר הנביטה

והנה נבטוטים של רוקט. אח..סלט עלים ירוקים של חורף…

נבטוטי רוקט

ובאותו נושא – השבוע ארזתי זרעים שאספתי בגינה שלי, למכירה בחנות. קולקציית סתיו 2009 של "זרעי דריה" כוללת שלושה מינים שהותאמו בקפידה לגינה הכפרית, לקבלת פריחה אביבית מרהיבה וצבעונית.

וברצינות, בחרתי צמחים עמידים וקלים לגידול, שמצליחים אצלי שנה אחרי שנה ונותנים צבע לגינה וצוף לציפורים ופרפרים – חוטמית, לוע ארי גדול ותורמוס.

מול החלון של חדר העבודה שלי יש עמודי פריחה של חוטמית שפורחת כבר כמה חודשים. כל ערב בחמש הגיעו הצופיות לבקר את הפרחים ועכשיו שיש המון זרעים הבולבולים מגיעים לנקר. תענוג לצפות בהם.

החוטמית הזאת הגיעה לגובה של כ-3 מטר!

חוטמית